מלחמה ללא סוף

דנה וולפיילר-ללקין, מייסדת ואוצרת אחראית עדות מקומית

​

התערוכה עדות מקומית 2024 מוקדשת כמעט כולה למלחמת ה־7 באוקטובר ולהשלכותיה, והיא מוצגת בעת שהמלחמה עדיין מתחוללת. הדימויים המוצגים בתערוכה מעידים עד כמה שונה מלחמה זו מכל מה שחוותה ישראל עד היום ומסבבי הלחימה שהוצגו בתערוכות קודמות של עדות מקומית. תצלומי המלחמה והדיה נוכחים בכל מגוון התחומים המוצגים בתערוכה: חדשות, חברה וקהילה, אורבניזם ותרבות, טבע וסביבה, ספורט ועוד.

לצד תמונות ההרס מוצגות תמונות מהפגנות תמיכה המוניות במשפחות החטופים, המבטאות דאגה לדמותה ולערכיה של החברה הישראלית, את כאב השכול והזעם על הפקרתם של תושבי הדרום והחטופים וגילויים של עזרה הדדית. גיבורים בעל כורחם — משפחות שאיבדו את יקיריהן ומשפחות החטופים — מבטאים כאב משותף, יוזמים פעולות מחאה, מעוררים השראה ומבטאים שאיפה לשינוי.

מעבר לאובדן ולכאב משקפת התערוכה גם רגעים מעוררי תקווה: שחרור החטופים והחטופות שחזרו בעסקה ומפגשיהם עם בני המשפחה שציפו להם, וכן תהליכי שיקום שעוברים פצועים ששרדו את התופת. בנוסף, מוצגות תמונות של ספורטאים וספורטאיות מישראל, שזכו במספר חסר תקדים של מדליות באולימפיאדה ובמשחקים הפרלימפיים שנערכו בפריז. ספורטאים מעוררי השראה, שהישגיהם ושירת ההמנון אפשרו רגעים של נחמה וגאווה בתקופה אפלה.

התערוכה עדות מקומית נוסדה בשנת 2003 , ומאז שנת 2009 היא מוצגת במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב. השותפות הארוכה עם המוזיאון תורמת להכרה הציבורית בחשיבות התרבותית וההיסטורית של הצילום התיעודי בישראל. מבעד לתמונות המוצגות בתערוכה משתקפת העבודה המסורה והיצירתית של הצלמים והצלמות, המתפתחת ומשתכללת במהלך השנים ומעידה על מסורת של עיתונות חוקרת, שנאמנותה לחופש הביטוי עולה על שיקולי רייטינג. השנה, יותר מתמיד, חשופים צלמי העיתונות לסכנה — פיזית ונפשית — ועבודתם העיקשת מאפשרת להציג לציבור הרחב את תמונות המלחמה שטרם הסתיימה.

​

עדות מקומית 2024

ענת סרגוסטי, אוצרת עדות מקומית 2024

​

התערוכה עדות מקומית 2024 מציגה טבח וחורבן. כמעט שאפשר לשמוע את קולות המלחמה ולהריח את ריח הבתים השרופים. נותר לדמיין את החיים שנגדעו.
התצלומים בתערוכה הם עדות לעבודה המסורה של צלמות וצלמים, שב־ 7 באוקטובר נסעו לתוך התופת ומאז לא הפסיקו לתעד את זירות הקרב, היישובים שנפגעו, את המפונים מבתיהם ואת המאבק לשחרור החטופים.

כתערוכת צילום ותיעוד שנתית, עדות מקומית 2024 משקפת את אירועי השנה שחלפה, אך היא אינה אנדרטה למחדל ה־7 באוקטובר; לכך דרושים מרחק ופרספקטיבה. התערוכה אינה מסכמת דבר, מפני שהמלחמה נמשכת ומתרחבת, תמונת המצב אינה ברורה, והצדדים הלוחמים מנסים לעצב את תמונת הקרב.
תיעוד מלחמה המתחוללת במקביל בזירות רבות — עזה, לבנון, הגדה המערבית, סוריה, איראן ותימן — כרוך בקושי להתמודד עם הגישה המוגבלת של צלמי העיתונות לזירות הקרב השונות.

חלק מהתמונות שמוצגות בתערוכה צולמו על ידי צלמים שגויסו למילואים כלוחמים או צלמי עיתונות המתלווים לכוחות צה״ל. דובר צה"ל מחליט מי נכנס לרצועת עזה ולדרום לבנון ומה אפשר לצלם. פרסום התמונות כפוף לאישור הצנזורה הצבאית, הממסגרת את הסיפור במבט ישראלי. הייצוג מן הצד הפלסטיני מורכב אף הוא.
צלמים זרים אינם שוהים ברצועת עזה ואינם מורשים להיכנס, צלמים פלסטינים אינם שולחים תמונות לתערוכה בישראל ועל התמונות המגיעות מעזה יש פיקוח של חמאס, שמעוניין לשלוט במסגור הסיפור.

למרות המגבלות, התערוכה מנסה לעמוד באתגרים שמציב תיעוד עיתונאי, החותר לתמונת אמת ומבקש לבטא את המחיר האנושי הכבד מנשוא שגובה המלחמה מכולם. בשל כך יש חשיבות מיוחדת לקיומה של התערוכה במהלכה של מלחמה
מתמשכת. היא מאפשרת לצופים, על אף הקשיים, להתבונן בחותם התיעודי הראשון ולעבד את האירועים ומציגה את תמונת השנה שחלפה. אוסף התצלומים מקבל כאן מרחב מוזיאלי, שמאפשר למבקרים בתערוכה את הזמן והמסגרת לעיבוד אמנותי, רגשי, קולקטיבי ואישי.

​

לרשימת צוות השיפוט של תחרות 2024

תמונת השנה ע"ש רועי עידן