הזמנה להשתהות
גליה גור זאב, אוצרת עדות מקומית 2021

אלפי תצלומים הוגשו השנה לתחרות הצילום עדות מקומית, הנערכת זו השנה ה־18. תהליך השיפוט הוא אנונימי ומורכב מכמה שלבים, שבהם בוחר כל אחד מצוות השופטים את התצלומים המועדפים עליו. בכל שלב הולך ומצטמצם מספר התצלומים, עד לבחירתם הסופית של אלה המוצגים בתערוכה.
התחרות והתערוכה מאורגנות על פי קטגוריות, במטרה לכלול טווח רחב של נושאים, שישקפו את אירועי השנה החולפת.

​

הכניסה לאתר שאליו מועלים התצלומים לתחרות, מלווה בהתרגשות. ההתבוננות בהם מפעילה מנגנון של מיון וקטלוג ובחינת האמצעים הצילומיים ונקודות המבט הרעננות של הצלמים והצלמות על מראות שגרתיים בניסיונם לחלץ דימוי חדש ומקורי. ההתבוננות בתצלומים מלווה במחשבות על תשוקתם של הצלמים והצלמות, המגיעים בדחיפות אל מקום ההתרחשות ומספרים בצילום את הסיפור החדשותי.

​

כך, למשל, בתמונת השנה נראים פאינה ויצחק חלמייזר בביתם שניזוק מפגיעת רקטה באשקלון, במהלך מבצע "שומר החומות". שניהם ניצבים, זו לצד זה, עוטים מסכות. הנוכחות המאופקת שלהם בפריים, הקריאה של הבעות פניהם מקו המסכה ומעלה, מספרות לנו על חרדה קיומית מפני שבריריותם של החיים.

​

התערוכה מאפשרת לנו להשתהות; לחזור דרך הצילומים לאירועים, ולבחון אותם מנקודת מבט אחרת, מוחשית. התצלומים, שהוגשו לתחרות על פי קטגוריות, נפרמים בחלל ומתחברים מחדש תוך מחשבה על הנושאים המצולמים בהם, על החיבורים החזותיים ועל מסלולי השוטטות בתערוכה.

עדות מקומית מייצרת מהלך מחשבתי ואוצרותי, המפגיש בין התצלומים ויוצר מהם מכלול אחד שלם.

השוטטות בחלל התערוכה והמעבר מעדות מקומית לתערוכת הצילום הבינלאומית המוצגת לצדה World Press Photo חושפים נושא המשותף לשתיהן: משבר הקורונה. שתי התערוכות מזמנות לנו את האפשרות להשוות בין דימויים של משבר הקורונה בארץ ובעולם – המחוות האנושיות, החיים לצד המגפה והמוות. התפרוסת העולמית מייצרת תחושה של גורל משותף.

​