ב־14 ביולי, שלושה ערבים-ישראלים, תושבי אום אל־פאחם, רצחו ביריות שני שוטרי משמר הגבול ברחבת מסגד אל־אקצא (1). בתגובה הורה ראש הממשלה להציב גלאי מתכות בשערים המובילים אל הר הבית. אנשי הווקף התנגדו, הורו למוסלמים לסרב לעלות אל ההר עד להסרת הגלאים וקראו להם להתפלל במופגן מחוץ למתחם (2). פעולות המחאה הובילו לעימותים קשים בין צעירים פלסטינים לכוחות הביטחון במזרח ירושלים ובגדה (3, 4), והקבינט החליט על הסרת גלאי המתכות והחלפתם באמצעי אבטחה אחרים. אנשי הווקף התנגדו גם לכך, העימותים הקשים נמשכו ובמהלכם נהרגו ארבעה פלסטינים (5). ב־21 ביולי חדר מחבל ליישוב חלמיש, רצח שלושה מבני משפחת סלומון ופצע קשה את האם. המחבל עשה זאת, לדבריו, למען אל־אקצא. המשבר בהר הבית ארך שבועיים, ובסופו הסירה ישראל מהמתחם את כל אמצעי האבטחה (6).