
עדות מקומית 2017
צילום: אורן אהרוני / ידיעות אחרונות
גלריה
2017
תמונת השנה | סדרת השנה | חדשות | חברה וקהילה | דת ואמונה | טבע וסביבה | ספורט | אורבניזם ותרבות | חשיפה ארוכה | וידאו
עדות מקומית 2017
דנה וולפיילר-ללקין, יוזמת ומנהלת עדות מקומית
ישראל .2017 עד כה, שנה ללא מלחמה או אירוע מרכזי מכונן אחר, שיחקקו את 2017 בזיכרוננו. אירועים, שהיו נתפסים כקיצוניים במציאות אחרת, נחשבים כאן לענייני דיומא: פינוי מאחזים, מעצר לילי בדרום הר חברון, מהומות בהר הבית, התנגשויות כוחות הביטחון עם מיעוטים והפגנות הנכים – רשימה חלקית. הדרמה בשיאה, ועולם כמנהגו נוהג.
שנים »רגילות« כאלה מאפשרות לנו להעמיק ולהתבונן אל תוך אירועים מעוטי רייטינג, אך בעלי חשיבות חברתית ואנושית גבוהה. סדרות אינטימיות, כדוגמת אלו של ורד שדות ואפרת סלע, מבטאות את השעות, את הימים ואת תשומת הלב האישית והמקצועית המושקעים בהעברת מורכבות הסיפור; אישה שהִ דרדרה לסמים וברגע אחד, רגע של נס, ניצלה מגורל אכזר; ילדים ונשים החיים באופן זמני במקלט, האמור להגן עליהם, ושגורלם עדיין לוט בערפל. רגעים קטנים, יום-יומיים, המצטרפים לסיפור חזק ומטלטל, שלמרבה הצער הוא סיפורן של נשים רבות מדי בארץ ובעולם כולו.
וישנו גם הסיפור שלנו: השנה איבדנו את מיכה קירשנר, חבר יקר, קולגה, צלם, אוצר ומורה. מיכה האמין שחובתו של הצלם, בראש ובראשונה, היא להביע בתצלומיו עמדה, דעה, ולמלא בכך תפקיד חברתי – חובה שאנו, חברי מערכת התערוכה, מנסים למלא. מיכה השפיע רבות על דורות של צלמים בכלל ועל התפיסה העיתונאית בפרט. ועכשיו, גם בהיעדרו הוא כה נוכח: נוכח בעבודת האוצרות, שוורדי כהנא תלמידתו הוותיקה הפליאה לעשות, במלאכת השיפוט, שנעשתה על־ידי צוות שופטים שהורכב בעיקר בהמלצתו, וכמובן ברבות מעבודות הצלמים, שללא ספק הושפעו ממנו, במודע או שלא במודע.
מיכה יקר, תודה על המורשת שהותרת אחריך. תמיד תהיה אתנו.
עדות מקומית היא תערוכה שנתית של צילום עיתונות וצילום תיעודי, המוצגת בארץ משנת 2003 לצד תערוכת הצילום הבין-לאומית, Photo Press World. עדות מקומית מעניקה במה לביטוי האיכויות התרבותיות של צילום תיעודי מקומי ולהמחשת חשיבותו החברתית; צילום המביע את הפן המורכב של הקיום האנושי, שאינו זוכה לחשיפה מלאה באמצעי התקשורת המקובלים.
ברצוני להביע את תודתי לחבר השופטים על עבודתו הנאמנה והמורכבת בשלבי השיפוט השונים ועד לשלב הדיון המכריע בבחירת התצלומים לתערוכה. דנה וולפיילר-ללקין, יוזמת ומנהלת עדות מקומית.
מחזה אבסורד
ורדי כהנא, אוצרת התערוכה עדות מקומית 2017
״תמונת השנה״ של נועם מושקוביץ לקוחה ממחזה אבסורד: שני שוטרים פורצים את הדלת המוגפת של בית הכנסת בעמונה, בעוד שני מתנחלים מציצים מעבר לקיר. פריים בודד, מקפיא חיזיון מגוחך. זהו משחק ה״תופסת״, שאליו נגררה המדינה על־ידי מתנחלי עמונה. זוהי תמונת הסיום בהצגה הגדולה, שסופה ידוע מראש.
עוד בשנת 2006 פסק בית הדין הגבוה לצדק, כי עמונה היא מאחז בלתי חוקי, שנבנה ביודעין על קרקע פלסטינית המיועדת לחקלאות בלבד. עשר שנים התנהלה תנועת ההתיישבות בגרירת רגליים בביצוע צווי ההריסה, בעודה מנסה לשנות את המציאות בכלים פוליטיים. בעלי הקרקע עתרו לבית המשפט נגד העיכובים, וב־2 בפברואר 2017 פונתה עמונה ונהרסה עד היסוד. מאות מצילומי פינוי עמונה הגיעו לתחרות, דבר המלמד כמובן על חלקה של התקשורת באותה הצגה גדולה. כך ראינו חבורות של בני נוער רוקדים, מתפללים ומבעירים צמיגים, ומנגד טורים ארוכים של אנשי משטרה בלתי חמושים, לבושים בסווטשרטים כחולים, עולים במעלה היישוב לפנותם.
המתנחלים מצד אחד וכוחות הביטחון מן הצד האחר, אִפשרו לתקשורת גישה ישירה לזירה. כל צד רצה להוכיח לצופים בבית, שהוא ממלא את תפקידו בהצגה באופן משכנע.
שבועיים קודם לכן, ב־18 בינואר, באישון לילה, יצא כוח משטרתי גדול וחמוש למשימת פינוי אחרת: הריסת מבנים לא חוקיים בכפר הבדווי אום אל־חיראן שבנגב. לזירה הזאת הגיעו שני צלמים בלבד. השטח נסגר לתקשורת. במהלך האירוע נהרגו תושב הכפר יעקוב מוסא אבו אל־קיעאן והשוטר רב־סמל בכיר ארז לוי. השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, מיהר להאשים את אבו אל־קיעאן ברצח השוטר, למרות שלא היו עדויות לכך בשטח. סרט הווידיאו של קרן מנור בשילוב תצלומי המסוק המשטרתי מוכיחים, שהשוטר ארז לוי נפגע רק לאחר שאבו אל־קיעאן נורה ואיבד כנראה את השליטה על רכבו.
פינוי אום אל־חיראן לא היה הצגה לתקשורת; אלה החיים עצמם, וגם המוות.
תמונת השנה
נועם מושקוביץ
פינוי עמונה. כוחות הביטחון פורצים את דלתות בית הכנסת.
עמונה
2 בפברואר 2017
סדרת השנה
זיו קורן
פולריס אימג'ס
פעילות מבצעית של לוחמי יחידת העילית של משטרת ישראל ללוחמה בטרור (ימ"מ). מעצר באישון לילה והבאה לחקירה של מבוקש החשוד בפעילות טרור.
2 בפברואר 2017
עמונה
חדשות
מקום ראשון
סדרות
חדשות
EPA
אביר סולטן
מראשית ימיה הייתה עמונה מאחז בלתי מורשה, אשר עלה על הקרקע באוגוסט 1995 בסמוך ליישוב עפרה. הקרקעות, שעליהן הוקם היישוב, היו בבעלות פרטית של תושבים פלסטינים מקומיים. בשנת 1996 הוצבו במקום שלושה קרוואנים, שאוכלסו על־ידי מתנחלים. עם הזמן הצטרפו למאחז עוד ועוד משפחות, ולקראת סוף שנת 2005 חיו בעמונה כשלושים משפחות על שטח של כ־400 דונם.
בפברואר 2006, פונו ונהרסו בעמונה תשעה מבני קבע לא חוקיים, לאחר שכוחות משטרה הרחיקו אלפי מפגינים שהתבצרו במקום. בשנת 2008, עתרו כמה מבעלי הקרקע הפלסטינים לבג"ץ בטענה שהיישוב כולו בנוי על קרקע לא לו. בסוף שנת 2014 פסק בג״ץ, שיש לפנות את המאחז כולו בתוך שנתיים.
בתחילת 2015 גרו ביישוב כחמישים משפחות, והוא היה המאחז הגדול ביותר ביהודה ושומרון. תנועת ההתיישבות יצאה במסע תקשורתי רחב במטרה לבטל את פסיקת בג״ץ, אולם לאחר דחיות חוזרות ונשנות הוחלט על פינוי המאחז בחורף 2017. שוב הגיעו למקום מאות בני נוער והתבצרו בו. מראות ההתנתקות בעזה חזרו, אבל המחאה לא הועילה. ב־ 1 בפברואר פונה היישוב מתושביו ופורק לאחר ימים אחדים.
עמונה
15 בדצמבר 2016 - 7 בפברואר 2017
מקום שלישי
סדרות
חדשות
AFP
אחמד גיראבלי
ב־14 ביולי, שלושה ערבים-ישראלים, תושבי אום אל־פאחם, רצחו ביריות שני שוטרי משמר הגבול ברחבת מסגד אל־אקצא (1). בתגובה הורה ראש הממשלה להציב גלאי מתכות בשערים המובילים אל הר הבית. אנשי הווקף התנגדו, הורו למוסלמים לסרב לעלות אל ההר עד להסרת הגלאים וקראו להם להתפלל במופגן מחוץ למתחם (2). פעולות המחאה הובילו לעימותים קשים בין צעירים פלסטינים לכוחות הביטחון במזרח ירושלים ובגדה (3, 4), והקבינט החליט על הסרת גלאי המתכות והחלפתם באמצעי אבטחה אחרים. אנשי הווקף התנגדו גם לכך, העימותים הקשים נמשכו ובמהלכם נהרגו ארבעה פלסטינים (5). ב־21 ביולי חדר מחבל ליישוב חלמיש, רצח שלושה מבני משפחת סלומון ופצע קשה את האם. המחבל עשה זאת, לדבריו, למען אל־אקצא. המשבר בהר הבית ארך שבועיים, ובסופו הסירה ישראל מהמתחם את כל אמצעי האבטחה (6).
ירושלים
27-14 ביולי 2017
בודדות
חדשות
אורן בן חקון
ישראל היום
מנהל בית החולים הדסה, פרופסור זאב רוטשטיין, הורה לאחד את מחלקת ההשתלות ההמטו-אונקולוגית ילדים עם זו של המבוגרים. מהלך זה היה חלק מתכנית הבראה כוללת לבית החולים. פרופסור מיקי ויינטראוב, מנהל המחלקה, וצוות הרופאים סירבו למהלך בטענה שיפגע בילדים. הורי הילדים פתחו בשביתת מחאה, וניסיונות שר הבריאות לפשר בין הרופאים למנהל כשלו. לבסוף, לבקשת הרופאים, הובא העניין להכרעת בית המשפט העליון, שפסק לטובת ההנהלה. פרופסור ויינטראוב וכל צוותו התפטרו מעבודתם בבית החולים, והילדים התפזרו לטיפול בבתי חולים שונים בארץ.
בתמונה, אביו של אחד הי לדים המטופלים במחלקה מתפרץ ותוקף את פרופסור רוטשטיין, מנהל בית החולים.
בית המשפט העליון, ירושלים
24 ביולי 2017
חברה וקהילה
מקום ראשון
סדרות
חברה וקהילה
אקטיבסטילס
קרן מנור
ב־18 בינואר, לפני עלות השחר, פשטו כוחות משטרה רבים על הכפר הבדווי אום אל־חיראן שבנגב, במטרה להרוס מבנים לא חוקיים. במהלך האירוע נהרגו תושב הכפר יעקוב מוסא אבו־אלקיעאן והשוטר רב־סמל בכיר ארז לוי. המשטרה טענה שאבו־אלקיען ביצע פיגוע דריסה, אבל צילומי הווידיאו יחד עם צילומי המסוק המשטרתי מעידים, שהשוטר ארז לוי נפגע רק לאחר שאבו־אלקיען נורה ואיבד שליטה על רכבו.
הכפר אום אל־חיראן ובית הקברות בחורה, הנגב
30-18 בינואר 2017
מקום שני
סדרות
חברה וקהילה
קוסמוס
עדי ס גל
כ־3,000 בדווים חיים כיום במה שמכונה "פזורה", "כפר שאינו מוכר" או "התיישבות לא מוסדרת", בכעשרים וחמשנ קודות התיישבות ברחבי הגליל. למרות שכפרים אלה התקיימו עוד לפני קום המדינה, רוב תושביהם חיים עדיין ללא תשתיות כבישים, חשמל ומים וללא שירותים בסיסיים של בריאות וחינוך. רק כפרים בדווים מעטים בגליל זכו להכרה, ומאבקם הארוך של הבדווים נמשך.
בתמונות, הכפרים רמיה, ג׳ורדיה ופח׳יח׳רה.
הגליל העליון, הגליל המערבי, מועצה אזורית משגב
ספטמבר 2016 - פברואר 2017
דת ואמונה
מקום ראשון
סדרות
דת ואמונה
EPA
אביר סולטן
מראה הנשים, הנערות והילדות, העטופות שחורים מכף רגל ועד ראש, הופך שכיח בשנים האחרונות. הבורקה הוא פריט לבוש שנכפה על נשים בארצות האסלאם, אולם כמה קהילות יהודיות, החיות בשכונת מאה שערים, בבית שמש ובבני ברק, אימצו קוד לבוש זה מתוך אמונה שהצניעות תביא לגאולה.
שכונת מאה שערים, ירושלים
6 בפברואר - 5 במרץ 2017































































