
עדות מקומית 2015
צילום: גלעד קוולרצ'יק
גלריה
2015
תמונת השנה | סדרת השנה | חדשות | חברה וקהילה | דת ואמונה | טבע וסביבה | ספורט | אורבניזם ותרבות | חשיפה ארוכה | וידאו
עדות מקומית 2015
דנה וולפיילר-ללקין, יוזמת ומנהלת עדות מקומית
מלאכת צילום העיתונות והתיעוד היא מורכבת. עבודת הצלמות והצלמים נסמכת על כישורים רבים, שמחייבים אינסטינקטים חדים, מהירות תגובה, הכרת כוחו של דימוי ותרומתו לעיצוב הסיפור, רגישות למצב האנושי המצולם ויצירת קומפוזיציה בעלת ערך תרבותי והיסטורי; כל זאת תוך התמודדות עם מגבלות שטח, סכנות מוחשיות, המתנה ממושכת ופעילות בשעות לא שגרתיות בכל תנאי האור ומזג האוויר. שילוב זה של חשיבה, התבוננות, ערנות, חדות אבחנה ותחושת שליחות מִתַרגם ליצירת תמונה.
בימים אלה אנו מצויים, פעם נוספת, בתקופה ביטחונית קשה וחשש כבד מהסלמה. התצלומים והדימויים, שמציפים כעת את התקשורת באירועי הסכינים של סתיו 2015 , ממחישים את מקומו המרכזי של הביטוי החזותי בגיבוש תפיסת המציאות התיעודית והמגויסת. בתקופה, שבה ממשלות וארגונים עושים כל מאמץ כדי לשלוט בתפיסת המציאות, מתעצם התפקיד התרבותי של צילום התיעוד המקצועי, ויחד עם זאת גוברת האחריות המוטלת על הציבור לצרוך את הדימויים בזהירות ובביקורתיות – תוך קריאה מושכלת
ובררנית של המידע המציף אותו.
חברי מערכת עדות מקומית עוקבים בהתמדה אחרי התפתחות שפת הצילום, התקשורת והתיעוד במטרה לקיים תהליך בחירה משמעותי ולהציג תערוכה שנתית, שבה מופיעים מיטב התצלומים. עדות מקומית פועלת בשירות הצלמות והצלמים, שבזכות עבודתם מתאפשרת התערוכה, ועבור הקהל הרב המבקר בה מדי שנה. מגמות צילום חדשות, התפתחויות טכנולוגיות ושיקולים אתיים משתנים הם רק חלק מהנושאים המשחרים לפתחנו.
אנו רואים חשיבות רבה בכך שצלמות וצלמים ימצאו בעדות מקומית משכן קבע המייצג את החשיבות התרבותית והחברתית של יצירתם. אנו נמשיך לקדם את תחום הצילום העיתונאי והתיעודי תוך מתן הכבוד וההערכה הראויים לכל העוסקים בתחום מורכב זה.
עדות מקומית היא תערוכה שנתית של צילום עיתונות וצילום תיעודי חברתי, המוצגת בארץ משנת 2003 לצד תערוכת הצילום הבין-לאומית World Press Photo . התערוכה מעניקה במה לביטוי האיכויות התרבותיות של צילום תיעודי מקומי ולהמחשת חשיבותו החברתית – צילום המביע את הפן המורכב של קיום אנושי, שאינו זוכה לחשיפה מלאה באמצעי התקשורת המקובלים.
תודה והוקרה לחבר השופטים על עבודתו הנאמנה והמורכבת בשלבי השיפוט השונים, עד לשלב המכריע של בחירת התצלומים המוצגים בתערוכה.
תמונה בנאלית
ורדי כהנא, אוצרת עדות מקומית
התמונה ג׳ון ואלכס זיכתה את הצלם הדני מאדס ניסן בפרס תמונת השנה בתחרות .World Press Photo בכיתוב לתמונה נאמר:
״…זוג הומואים חולק רגע אינטימי בביתו של אלכס… חייהם של אנשי קהילת הלהט״ב ברוסיה הופכים קשים יותר ויותר. מיעוטים מיניים מתמודדים עם אפליה חוקית וחברתית, הטרדות ואפילו פשעי שנאה אלימים מצד קבוצות שמרניות דתיות ולאומניות ."
התצלומים הזוכים בתחרות WPP לאורך השנים הציגו לעולם מלחמות, עימותים קשים ואסונות טבע, בעיקר בעולם השלישי ובמזרח התיכון. לכן נראה היה בינואר 2015 , שיש ממד הצהרתי בבחירה שבחר חבר השופטים הבין-לאומי של WPP שמרכזו באמסטרדם; כאילו אמר: אחרי שנים של התמקדות במלחמות אין-סופיות במקומות נידחים, אפשר, לשם שינוי, לחשוף מה קורה קרוב אלינו, אירופה הנאורה, במעצמה שכנה לנו.
סדר היום של חבר השופטים ניכר לא רק בבחירת הנושא אלא גם, ואולי במיוחד, באופן הייצוג שלו. דימוי של זוג אוהבים בתמונה רומנטית, רכה, אידילית – תמונה שבמערב תיחשב בנאלית, ואילו במקום שבו צולמה היא פרובוקציה מסוכנת.
כשהוכרז הזוכה בינואר 2015 , ניתן היה להאמין שבישראל הנאורה והדמוקרטית ייחשב תצלומו נדוש, יפה מדי, קיטשי, וממילא הקהילה הלהט״בית בארץ מקובלת ומיוצגת תדיר בעדות מקומית בתצלומים צבעוניים ממצעדי הגאווה במסגרת הקטגוריה ״חברה״. הקטגוריה ״חדשות״ שמורה ברובה לתמונות הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
ואז הגיע יום 30 באוגוסט, שבו פרץ אחד, ישי שליסל, לשורות מצעד הגאווה בירושלים, במטרה אחת – לרצוח. הוא נעץ את סכינו בגופם של שבעה צעירים. שירה בנקי, תלמידת תיכון בת 16 , נפטרה מפצעי הדקירה לאחר שלושה ימים.
עוד זה מדבר וזה בא. למחרת, בליל 31 באוגוסט, השליכו יהודים אלמונים בקבוקי תבערה בכפר דומא והציתו את בית משפחת דוואבשה על יושביו. התינוק עלי נספה בשריפה, הוריו סעד וריהאם נפטרו לאחר ימים מספר של מאבק על חייהם. אחמד בן הארבע, היחיד ממשפחתו שנותר בחיים, נכווה קשה בכל גופו.
היש הבדל בין הרוצח ישי שליסל לעורפי הראשים של דעאש? ומה בין רוצחי משפחת דוואבשה לרוצחי משפחת פוגל? אלה ואלה רצחו בשם האל, בזדון מכוון, ברוע קדוש, בשנאת האחר.
אלו האירועים הקשים, שייצגו את חדשות השנה שעברה עלינו. ההשלכות ממשיכות לרדוף אותנו ותקבענה מן הסתם את סדר היום הציבורי עוד ימים רבים. בזמן כתיבת שורות אלו, הארץ מוצפת בגל טרור סכינים. פיגוע רודף פיגוע, ובתגובה מתבצעים מעשי נקם והרס.
בימים אלה השנאה היא השיח.
לעדות מקומית נותרה החובה היחידה להציב בפנינו את המראָה. תהיה קשה, מדממת, מכוערת ככל שתהיה. לו רק ניתן היה לבחור כתמונת השנה תמונה בנאלית של זוג אוהבים.
צחי בקר, סמנכ"ל מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב
דגנית ברסט, אמנית ומורה
ורדי כהנא, צלמת ואוצרת עדות מקומית 2014 ו- 2015
אשרף פואח'רי, אמן, איש תקשורת ומדיה
יון פדר, עורך ראשי, ידיעות אינטרנט
אבי קורן, צלם קולנוע ומורה
מיכה קירשנר, אמן ומורה
מורן שוב, צלמת, אוצרת וחברת מערכת עדות מקומית
דפנה שלום, צלמת
תמונת השנה
מנחם כהנא
AFP
נשים פלסטיניות ניצבות המומות למראה בית משפחת דוואבשה.
כפר דומא, דרומית לשכם
3 באוגוסט 2015
סדרת השנה
קובי וולף
צלם עצמאי
בקעת הירדן, שטח אש
בקעת הירדן, שנכבשה בשנת 1967 , היא חבל ארץ רחב המאוכלס בדלילות. 2,700 פלסטינים מתגוררים במרחבים הללו בעשרים קהילות רועים. לאורך השנים הכריזה המדינה על אזורים גדולים בבקעה כשטחי אש. מעת לעת מורה הצבא על פינוי זמני של הקהילות לצורך אימונים. הפינויים התכופים מעוררים בתושבים פחד וחוסר ודאות. בכל פינוי נאלצות המשפחות להפקיר את בתיהן וחלק מרכושן, לקחת עמן ציוד בסיסי, לעזוב עם ילדיהן ועדריהן ולמצוא מחסה מפגעי מזג האוויר במקום אחר. נפלי פגזים, הנותרים בשטח לאחר האימון, גורמים לפציעות קשות בקרב רועי הצאן ואף למקרי מוות.
3 באוגוסט 2015
כפר דומא, דרומית לשכם























